ניתוח תוצאות (כמותני)

תוצאות הסקר מצביעות על תמיכה רחבה מאוד בעד המתווה המוצע: למעלה משלושה רבעים מכלל המשיבים הביעו תמיכה. מתוך סך כולל של 1,712 מצביעים, 1,298 הן "בעד", המהוות כ–75.8% מהמשתתפים. 414 הצביעו "נגד" המתווה (24.2%).
 

התמיכה עקבית בקרב כלל קבוצות המשיבים
רמת התמיכה הגבוהה אינה מוגבלת לקבוצה אחת, אלא נותרת חזקה ועקבית בקרב סטודנטים, סגל אקדמי וסגל מנהלי.
●    סטודנטים: הקבוצה הגדולה ביותר, עם 1,315 תגובות, כאשר 76.3% מהם תומכים במתווה.
●   הסגל האקדמי: רמת תמיכה דומה, כאשר 74.6% מתוך 284 המשיבים בקבוצה זו הצביעו בעד.
●   הסגל המנהלי: שיעור התמיכה הנמוך ביותר, אך עדיין גבוה, העומד על 72.6% בעד.
 

ניתוח איכותני

הצענו לכל המצביעים להוסיף הערות מילוליות.
מתוך 1,712 המשיבים בסקר, 273 משיבים (כ-16%) בחרו להוסיף הערה מילולית. בעוד שבהצבעה הכללית יש רוב מוחץ לתומכים, בזירה הטקסטואלית הקרב שקול לחלוטין: בעד המתווה: 142 משיבים (52% מכותבי ההערות). נגד המתווה: 131 משיבים (48% מכותבי ההערות). כך, בעוד שבקלפי הכללית היחס הוא 1:3 לטובת התומכים, בקרב מי שטרח לכתוב, היחס הוא 1:1. כלומר, מצביעי ה"נגד" היו בעלי מוטיבציה גבוהה פי 3 לכתוב הערה (כ-32% מהמתנגדים כתבו הערה, לעומת כ-11% בלבד מהתומכים). בשעה שרוב הסטודנטים שבחרו להגיב מילולית, תמכו במתווה (54%), רוב המגיבים מבין מצביעי הסגל האקדמי ומנהלי הצביעו נגד (54% ו-64% בהתאמה). להלן ניתוח התגובות, לפי תמיכה/התנגדות למתווה.

 

מצביעי "בעד" (הנמקות ותמות מרכזיות)
התומכים במתווה רואים בו בשורה דמוקרטית ומוסדית. הטיעונים המרכזיים שלהם:
●    דמוקרטיזציה והעברת כוח: רבים רואים בחיוב את העובדה שהכוח להשבית לא יהיה עוד בידי "הנשיא" או "ראשי הוועדים" בלבד, אלא יעבור לידי הציבור. המנגנון נתפס ככזה שיוצר לגיטימציה לשביתה.
●    אחריות מוסרית וציונית: תפיסה של האוניברסיטה כ"מגדלור" שחייב להגיב בעת משבר חוקתי או פגיעה בדמוקרטיה. עבורם, שתיקה היא הסכמה.
●    חינוך למעורבות: הסטודנטים רואים במתווה הזדמנות לצאת מהאדישות. משפטים כמו "הגיע הזמן שנתעורר" או "חשוב להשמיע קול" חוזרים שוב ושוב.
●    הגנה מפני שרירותיות: המתווה נתפס כמנגנון ריסון – הוא מקשה על שביתה פראית ומחייב תהליך סדור.

●    בקרה פנימית: חלק מהתומכים מציינים שהמתווה מתאים גם למתנגדי השביתה, שיוכלו לגייס אנשים כדי להפיל הצעה כזאת, מבלי לפגום במנגנון המניעתי של "אומה ומגדל"

ציטוט מייצג: "לא ציפיתי שבהצעה שאצטרך לאשר או לדחות, יימצאו כל כך הרבה תהליכים של שיתוף ציבור ושל מנגנונים ובלמים... זה נשמע כמו מנגנון מצוין."

 

מצביעי "נגד" (הנמקות ותמות מרכזיות)
בממוצע, המצביעים "נגד" כתבו באריכות רבה יותר לעומת המצביעים בעד. הם הביעו חששות שקוורום של 2500 נמוך מדי, ויאפשר למיעוט קטן להשבית את הרוב הדומם; שהמושג "משבר חוקתי" עמום וינוצל פוליטית, ושהתהליך איטי ומסורבל מדי למצבי חירום.
קבוצת קטנה אך חשובה היא למעלה מארבעים מצביעים (כ-2.7% מכלל המצביעים) שכתבו במפורש טקסט השולל לחלוטין את הזכות או הצורך של האוניברסיטה לשבות בנושאים פוליטיים/מדיניים. כמעט כולם (מעל 95% מתוכם) הצביעו נגד המתווה. הרציונל: הם לא רוצים "מתווה מסודר לשביתה" (כי זה נותן לגיטימציה לשביתה), אלא הם רוצים שלא תהיה שביתה בכלל. הם תופסים את המתווה ככלי שנועד להכשיר את השרץ (שביתה פוליטית) ומסרבים לשתף עמו פעולה.
טיעוני השוללים בחתך קבוצתי: סטודנטים העלו טיעון צרכני, פרקטי ורגשי (תחושת ניכור). הם רואים באוניברסיטה ספק שירות שמפר חוזה (למשל, "שילמתי כסף כדי ללמוד מקצוע, לא כדי לשבות"), וחלקם טוענים שהאוניברסיטה נחטפה על ידי השמאל (ביטויים כמו "דיקטטורה של השמאל", "לא מייצגים אותי", "מפחד מהסגל"). חברי סגל אקדמיים הציגו טיעונים עקרוניים על מהות האקדמיה, לעיתים תוך הפניה למקורות חיצוניים (כמו דו"ח קל גן של אוניברסיטת שיקגו).לדידם, תפקיד האוניברסיטה הוא מחקר והוראה. נקיטת עמדה מוסדית פוגעת בחופש האקדמי של הפרט ובנייטרליות המדעית. הם גם העלו חשש מפגיעה בתקציבים ציבוריים ומתורמים. חברי סגל מנהלי מיעטו מאוד להעלות טיעונים נגד המתווה, ולרוב התמקדו במינהל תקין ("מוסד ציבורי שממומן ע"י הממשלה" לא אמור לשבות).