הַקְהֵל: דמוקרטיה רב-ממדית לישראל

ישראל מצויה בשעת מבחן היסטורית, שבה המבנה הפוליטי הקיים אינו מצליח לספק מענה אפקטיבי לסוגיות ליבה המפלגות את החברה או לשקף באופן אמיתי את ריבונות העם. המערכת הייצוגית, שנשענת על בחירות תקופתיות בלבד, אינה מאפשרת לאזרחים השפעה ממשית על עיצוב מדיניות, אינה מעודדת אחריותיות של נבחרי הציבור כלפי האזרחים מחוץ לתקופת בחירות, ואינה מצליחה לגבש הכרעות ציבוריות בעלות לגיטימציה רחבה. הפוליטיקה בישראל הפכה לזירה של עימותים אישיים וזהותיים, במקום להיות מרחב של שיח ציבורי פורה. האמון הציבורי במוסדות נשחק עד דק, והדמוקרטיה עצמה נתפסת כחלולה.​

לנוכח מצב זה, פתחנו בפרויקט מחקרי-מעשי המציע החייאה דמוקרטית באמצעות תוספת של שני ממדים חיוניים: דמוקרטיה דיונית ודמוקרטיה ישירה. שילובם של משאלי-עם ואסיפות אזרחים מקדימות אל תוך המערכת הממשלית הממוסדת יחזק את הריבונות האזרחית, יעודד שיח ציבורי ענייני ומגוון, ויגביר את הלגיטימציה של הכרעות קשות. כלים אלה, שהוכיחו את עצמם במדינות אחרות, ישיבו את הפוליטיקה אל עניינה המהותי: דיון ציבורי פתוח ומושכל והחלטה משותפת בנושאים גורליים, המשקפת באופן אמיתי את עמדת רוב האזרחים.

המחקר מצביע על הכשלים שהובילו אותנו למבוי הסתום הנוכחי ומשרטט דרכים חדשות, כולל עיצוב מוסדי: הסדרת מסלולים שונים המניעים תהליך של משאל עם (משאלי חובה, משאלי רשות ביוזמת הכנסת, ומשאלים ביוזמה אזרחית); הסדרת המוסד של אסיפת אזרחים הקודמת לכל משאל עם, הכולל הגרלות ליצירת הרכב משתתפים המשקף את כלל הציבור על גווניו, למידה על הסוגיה באמצעות מומחים ומידע ממקורות אמינים ומגוונים, ודיון וגיבוש המלצות; והקמת רשות ממלכתית האחראית על משאלי עם ואסיפות אזרחים, ובה מועצת אזרחים המשקפת את כלל הציבור שבה אזרחים מתחלפים מן השורה. המחקר בוחן את ההשפעה הצפויה של השינוי המוצע על מספר מגזרים שונים ועל סוגיות נפיצות, כדי להראות כיצד המודל עשוי להשתקף במציאות הפוליטית הישראלית, הממשית והמורכבת. במסגרת זו אנו חושפים ממצאים עדכניים מסקר עמדות מיוחד שערכנו, שבודק את יחסו של הציבור בישראל, על מגזריו השונים, הן למציאות הדמוקרטית כפי שהיא כיום והן לאפשרות להוסיף לה מנגנונים של אסיפות אזרחים ומשאלי עם.​

בדיאלוג שבין אתונה, רומא וירושלים – בין השתתפות עממית, סדר מוסדי, ותשובה מוסרית-אמונית – ישראל מוזמנת לבחור בנתיב של אחריות דמוקרטית מחודשת. זוהי קריאה נוקבת לא רק לשינוי מוסדי, אלא ליצירת תרבות פוליטית חדשה: פתוחה, סולידרית ואמיצה. הדמוס הישראלי, כמו חרב דמוקלס, תלוי מעל ראשינו – אך גם מזמין אותנו לאחוז בו בזהירות, ובתקווה.